מדוע הפסוק 'הן עם לבדד ישכון' נחשב לברכה, הלא בדידות איננה מהווה שבח.

מעיין הוא מלשון עין, העין משפיעה עין טובה ומפרשנת את המציאות, וכן להפך לקבל, העין יכולה להכיל את כל מרחב הצפייה, פרטים גדולים וקטנים ולחבר ביניהם לתמונה אחת גדולה.

בדיוק מסיבה זו הבדידות יכולה להאיר את המעיין הפנימי של האדם:

המעיין מוציא מכח החיות והנביעה שיש בו את מי התהום ואוצרות המינרלים שתחובים מתחת לפני האדמה. אי אפשר לעמוד על סודה של העין ואי אפשר לעמוד על סוד כח החיות של המעיין.

ברכות ושבחי בלק: 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל' והשבח של: 'הן עם לבדד ישכון' זה בעצם אותו המאפיין של 'ויוותר יעקב לבדו' ושורש של הברכה בספר דברים: 'וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב' (דברים לג כח) שהיא השלמה של מטרת הבידול מהגויים, לזכות ל'עין יעקב'.

יצירת חומת בידול איננה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי בלבד בשביל לנקות את ניקבת המעיין של הנשמה היהודית מהאנרגיות השליליות שסובבות לנו.

ההבדלה ביהדות איננה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להוצאת היכולות הרוחניות הפנימיות של האדם.

היהדות מלמדת אותנו שבדידות אינה המשמעות להיות לבד, להיות בודד משמעותו שההשפעות החיצוניות אינן יכולות להשפיע עליך ולכבות את האור הפנימי שבוער בך.

ההתבודדות היא רק בשביל לגלות את עצמך, לא בשביל להיות לבד.

שבת שלום ומבורך.